מחאת האוהלים ממשיכה עד לניצחון

צה ג'אוורה בהפגנת השלוש מאות אלף איש. צילום: דפנה טלמון. cc: flickr by dafna talmon

מחאת האוהלים חייבת להמשיך. ההישגים שלה עד הם אדירים אבל הפוטנציאל שלה עדיין לא מומש. מי היה מאמין לפני כחודש בדיוק, שישראל תהיה תחת חזית חברתית מאוחדת ברוב יישובי הארץ. התמרורים היו מולנו, השלטון איבד את הקשר לעם, לצרכיו, לזכויותיו ולעתידו. בכל פעם שנכנסתי לתוך מונית, או שדיברתי עם משפחתי שמעתי את אותו קול שהכנסת כולה מנותקת. עכשיו מחאת האוהלים מחברת מחדש קצוות פרומים של זכויות חברתיות.

מחאת האוהלים הביאה מאות אלפים לכבוש את הרחובות ולצבוע את המרחב הציבורי חזרה בדרישות פוליטיות וחברתיות. אך הפוטנציאל שלה גדול יותר. היא יכולה להוציא יותר ממיליון איש ובכך לקבוע היסטוריה חברתית שלא נראתה בעבר. מיליון איש ואישה שידרשו שינוי טוטאלי של השיטה הכלכלית וחברתית. תנועה חברתית עצומה ונדירה שתוכיח לממשל שלדרישה לתיקון חברתי יש כיסוי רחב ממגוון של אוכלוסיות שונות.

לפני מספר ימים מוקדם בבוקר כשהתעוררתי שמעתי את ילדי השכנים צועקים "העם רוצה צדק חברתי". המשקל של נוכחות האוהלים אדיר לדור הצעיר יותר וגם לבני ארבעים כמותי. שהרי מעולם לא חווינו תנועה ציבורית חברתית שדורשת באופן ברור את יישום ערכי הצדק החברתי ומדינת הרווחה. המורות בבית הספר אמנם לא למדו את קורות הפנתרים השחורים. אך מי יכול לשכוח את הנאום העוצמתי של צ'רלי ביטון בהפגנת השלוש מאות אלף. כארבעים שנה עברו מאז הפגנות הפנתרים השחורים וכרגע אנו נמצאים בדבר הכי קרוב למהפכה לא אלימה שמתרחשת ברחובות.

מחאת האוהלים צריכה להמשיך כי היא שמחה, יצירתית, מוכשרת ורעננה. ערכתי עם זוגתי סיור מחאות אוהלים מתל אביב, לחיפה, לעכו, לראש פינה ועד לקרית שמונה. בכל אוהל הדרישות הותאמו לאוכלוסייה המתגוררת באיזור. קיבלנו אותנו בפתיחות, בסקרנות ובניגון. זאת ישראל שנזכור לנצח בשנת 2011. ישראל שפותחת את אוהליה לזכויות חברתיות ולכל הבא לבקרה. ישראל שמדמיינת חזון חדש, רב תרבותי, שמכיל את כל האוכלוסיות השונות החיות בקרבה.

בשובי מההפגנה הנפלאה בבאר שבע פגשתי מפגינים באוהל בלוינסקי ודיברתי איתם על ההישגים הפוליטיים של המאבק. הם היו סקרנים לשמוע מה אפשר לעשות. הצבעתי על החזרת התיקצוב לתקציבים חברתיים ועל העלאת מס החברות, החזרת מס ירושה ומיסוי פרוגרסיבי גבוה יותר. אבל הסברתי להם שהפתרון לא יהיה רגעי. אלא כל שינוי אמיתי בתקציב הממשלה (הגדלת ההוצאות וההכנסות של המדינה) יהיה מלווה במאבק. כחלק מסורת של התנגדות עיקשת.

מחאת האוהלים היא הדרך שלנו להרעיד את הפוליטיקה הנוכחית ולהצביע על כשלונה. הפוליטיקה של שקר וצביעות צריכה להיפסק. וחייבים להגיע מנהיגות ומנהיגים עם חזון של אמת. בזמן שראש הממשלה דרש להיפגש עם מנהיגי מחאת האוהלים ללא מצלמות, הוא גם העביר את חוק הוד"לים שהפריט את הקרקעות. והממשלה יצאה לפגרה. עשרות אלפים מפגינים מאילת ועד לקרית שמונה בעשרות ישובים והממשלה יוצאת לחופשה. איפה נשמע כזה דבר. היום חשוב לנו יותר מתמיד הנהגה שבאה מלמטה. אם תעצרו את המחאה, לא נראה שום שינוי עמוק ואמיתי.

הדעה התפרסמה לראשונה בדעות ישראל היום, 15.8.2011

*
בימים הלוהטים האלה, לב הקיץ ולב המהפכה, גם השירה משמיעה את קולה ויוצאת אל הרחוב.
משוררים מתאגדים, עורכים הקראות שירה ברחוב, צועדים עם מגאפון לאורך העיר ונותנים למילים, שבדרך כלל שמורות על מדפים נידחים בחנויות הספרים, להתגלגל מתוך ולתוך הסערה. מהפכה בשירה? כנסו לקרוא את כתבתה של הדס גלעד והשיר שלי שפורסם באתר "מהות"